המפלגה הליברלית-דמוקרטית (יפן)
 | |
| מדינה |
יפן  |
|---|---|
| מנהיגים |
יושיהידה סוגה |
| תקופת הפעילות | 15 בנובמבר 1955 – הווה (69 שנים) |
| אידאולוגיות |
לאומיות יפנית שמרנות |
| מטה | צ'יודה, טוקיו |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין |
| צבעים רשמיים | ירוק וכחול |
| אתר המפלגה | |
  | |
המפלגה הליברלית-דמוקרטית (ביפנית: 自由民主党), או בשמה המקוצר, LDP היא מפלגת ימין לאומית יפנית. זוהי המפלגה הגדולה ביותר ביפן. על אף שמה, המפלגה נחשבת לשמרנית הרבה יותר מאשר ליברלית.[1][2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה, שהוקמה בשנת 1955, הייתה מפלגת השלטון והמפלגה הגדולה ביותר לאורך רוב המחצית השנייה של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21. בבחירות הכלליות בשנת 2009 הפסידה המפלגה את השלטון למפלגה הדמוקרטית וישבה באופוזיציה, אולם לאחר שבבחירות הכלליות לבית הנבחרים בשנת 2012 זכתה בשני שלישים מן המושבים, שבה המפלגה להיות המפלגה הגדולה.
LDP קמה בשנת 1955 כאשר המפלגה הליברלית והמפלגה הדמוקרטית, שתי מפלגות יפניות שמרניות, התאחדו כנגד המפלגה הסוציאליסטית היפנית. באותה שנה ניצחה המפלגה בבחירות, והחזיקה ברוב המושבים בדיאט היפני עד לשנת 1993. כפי שהתגלה מאוחר יותר, ארגון ה-CIA האמריקאי השקיע מיליוני דולרים משנות ה-50 עד שנות ה-70 על מנת לתמוך במפלגה ולחזקה על חשבון מפלגות השמאל.[3] אחד מתחומי פעילותה הראשונים הייתה מדיניות החוץ היפנית - בהשפעת LDP הפכה יפן לחברה באו"ם והתחילה בקשרים דיפלומטיים עם ברית המועצות. בשנות ה-70 החלה הידרדרות המפלגה, והיא הייתה מעורבת בפרשות רבות, כגון פרשת לוקהיד. למרות זאת, המפלגה המשיכה לשלוט עד שנת 1993, כאשר עם צניחת מדדי המניות וסוף עידן כלכלת הפלא היפנית נחלה המפלגה לראשונה תבוסה בבחירות. אך הממשלה החדשה בראשות "מפלגת חידוש יפן" החזיקה מעמד שנה בלבד, ובשנת 1994 המפלגה הסוציאליסטית יצאה מהממשלה והקימה קואליציה חדשה ביחד עם ה-LDP. בשנת 1996 המפלגה שוב קיבלה רוב בדיאט, אם כי לא משמעותי מספיק. במשך שנתיים המפלגה שלטה ללא אופוזיציה משמעותית, עד שבשנת 1998 הוקמה המפלגה הדמוקרטית של יפן, אשר צברה תמיכה במהירות.
הקווים המנחים של מדיניות המפלגה בתחום הכלכלי-חברתי הם צמיחה של כלכלת יפן המבוססת על ייצוא, שיתוף פעולה מדיני וביטחוני עם ארצות הברית, רפורמות מנהליות, הכוללות הפרטת חברות בבעלות המדינה ורפורמות הקשורות להזדקנות האוכלוסייה.
בבחירות שהתקיימו ביפן ב-30 באוגוסט 2009 נחלה מפלגת השלטון, המפלגה הליברלית דמוקרטית, מפלה, ולראשונה מזה חמישים שנה זכתה מפלגת האופוזיציה, המפלגה הדמוקרטית (DPJ), ברוב. בעקבות המהפך הודיע ראש הממשלה טארו אסו שבכוונתו לשאת באחריות ולהתפטר מתפקידו.[4]
ב-16 בנובמבר 2012 הכריז ראש ממשלת יפן, יושיהיקו נודה, על פיזור הפרלמנט, ובבחירות שנערכו חודש לאחר מכן, זכתה המפלגה ב-320 מתוך 480 מושבי בית הנבחרים.
שינזו אבה כיהן כראש ממשלת יפן ונשיא המפלגה הליברלית-דמוקרטית מ-2012 ועד 2020, עת פרש עקב מצב בריאותי. מחליפו בכהונת ראש הממשלה, יושיהידה סוגה, גם הוא מהמפלגה הליברלית-דמוקרטית.
בפברואר 2021 עלה שמה של המפלגה בתקשורת העולמית לאחר שפורסם כי נשים הורשו לשבת בפגישות המפלגה אך במקביל נאסר עליהן לדבר בפגישות, החלטה זו ספגה ביקורת רבה מצד האופוזיציה במדינה.[5]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המפלגה הליברלית-דמוקרטית (ביפנית)- אתר האינטרנט הרשמי של המפלגה הליברלית-דמוקרטית (באנגלית)
המפלגה הליברלית-דמוקרטית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
המפלגה הליברלית-דמוקרטית, ברשת החברתית אינסטגרם
המפלגה הליברלית-דמוקרטית, סרטונים בערוץ היוטיוב- המפלגה הליברלית-דמוקרטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ S. Carpenter, Why Japan Can't Reform: Inside the System, Springer, 2008-10-09, ISBN 978-0-230-59506-4. (באנגלית)
- ^ Bryan Mark Rigg, Flamethrower: Iwo Jima Medal of Honor Recipient and U.S. Marine Woody Williams and His Controversial Award, Japan's Holocaust and the Pacific War, Fidelis Historia, 2020-03-20, ISBN 978-1-7345341-1-5. (בערבית)
- ^ C.I.A. Spent Millions to Support Japanese Right in 50's and 60's / טים ויינר באתר New York Times, 9.10.1994
- ^ ר"מ יפן הכיר בהפסד ההיסטורי: אשא באחריות, באתר ynet, 30 באוגוסט 2009
- ^ מנהיגים ביפן מסרבים להזמין נשים לפגישות: "מדברות יותר מידי", באתר בחדרי חרדים, 18 בפברואר 2021