לפלנד (מחוז)

ערך זה עוסק באזור בפינלנד. אם התכוונתם לחבל ארץ בצפון אירופה, ראו לפלנד.

לפלנד (מחוז)
פינית: lappi
שוודית:lappland

סמל לפלנד
חיילים פינים מניפים את דגל פינלנד בגבול פינלנד-נורווגיה-שוודיה ביום סיום מלחמת לפלנד
FI10	קוד ISO3166
מדינה / טריטוריה	פינלנד פינלנד
חבל ארץ	לפלנד לפלנד
ערים במחוז	4
בירת המחוז (והעיר הגדולה ביותר)	רובניימי
תאריך ייסוד	1 באוקטובר 2010 (חלוקה מחדש)
שטח	100,366.82 קמ"ר (דירוג: 1/19)
‑ שטח ואחוז מים	6,312.06 קמ"ר 6%
‑ הנקודה הגבוהה	1,324
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	177,012 (דירוג: 10/19, 30 באפריל 2020)
‑ צפיפות	1.91 נפש לקמ"ר (דירוג: 19/19, 30 באפריל 2020)
קואורדינטות	67°N 26°E / 67°N 26°E / 67; 26
אזור זמן	UTC +2
https://www.lapinliitto.fi/
מפת מיקום מפה מפורטת tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

לפלנד (בפינית: lappi, בשוודית: lappland) הוא אחד מ-19 אזורי פינלנד. בחלוקה שנעשתה ב-1 באוקטובר 2010 וחילקה את המדינה מחדש לאזורים במקום החלוקה למחוזות שנהגה קודם לכן. לפלנד הוא האזור הצפוני ביותר בפינלנד ובו נמצאת נקודת היישוב והנקודה הצפונית ביותר באיחוד האירופי. האזור הוא הגדול ביותר בשטחו, הקטן ביותר בצפיפותו, העשירי בגודל האוכלוסייה המונה 177,012 תושבים (נכון ל־29 בפברואר 2020) והוא מחולק ל-21 מועצות.

בירת האזור והעיר הגדולה ביותר היא רובניימי השוכנת מספר קילומטרים דרומית לחוג הארקטי. באזור החוג הארקטי נמצא הכפר של סנטה קלאוס. האזור הוא מקום מוצאם של הסאמים, ואף שהם הילידים בלפלנד כיום הם מהווים מיעוט בקרב האוכלוסייה.

האזור הוא חלק מחבל הארץ לפלנד הכולל חלקים בנורווגיה, שוודיה וחלק מחצי האי קולה ברוסיה, גבולות האזור הם: 736 ק"מ עם מחוז טרומס ופינמרק בנורווגיה, בצפון; 373 ק"מ עם מחוז מורמנסק ורפובליקת קרליה ברוסיה, במזרח; אוסטרובוטניה הצפונית והמפרץ הבוטני בדרום; ו-373 ק"מ עם מחוז נורבוטן בשוודיה במערב. שטח האזור הוא 100,366.82 קמ"ר מתוכם 6,312.06 קמ"ר של גופי-מים, פני השטח באזור לפלנד הרריים ומיוערים ברובם, אף על פי שהנקודה הגבוהה בו שהיא גם הנקודה הגבוהה ביותר בפינלנד גובהה רק 1,324 מטרים, ומיקומה בהר האלטי סמוך לגבול עם נורווגיה, כמו בשאר אזורי פינלנד, גם אזור לפלנד משופע באגמים בהם אגם אינארי שהוא האגם הגדול ביותר בלפלנד והשלישי בגודלו בפינלנד, בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוקמו בלפלנד שני אגמים מלאכותיים גדולים ותעלות המחברות ביניהם כדי לווסת את כמות המים המגיעה לתחנת כוח הידרואלקטרית הנמצאת באזור, אחד מהם הוא אגם לוֺקה שהוא מאגר המים המלאכותי הגדול ביותר בפינלנד ובאיחוד האירופי. האגמים בלפלנד קופאים לרוב מדי חורף.

אדמת אזור לפלנד עשירה במחצבים ומשאבי-טבע רבים בשנות ה-60 של המאה ה-19 התגלה זהב בלפלנד מה שגרם לבהלה לזהב לאזור, ב-1965 התגלה בלפלנד כרום, לאחר מכן התגלו מרבצי נחושת וניקל, בלפלנד יש את עתודות הנחושת, הניקל, הקובלט ומתכות מקבוצת הפלטינה הגדולות ביותר בפינלנד וכיום יש בלפלנד מכרות לניצול משאבים אלו ואף מכרה בעל עתודות הזהב הגדולות בפינלנד. חוץ מהחלוקה לאזורים מחולקת פינלנד למחוזות הטבע הפינים, חמישה מחוזות ומחוז הנחלק עם אוסטרובוטניה הצפונית על פי חלוקה זו נמצאים בלפלנד.

מכיוון שרוב אזור לפלנד נמצא בחוג הארקטי שצפונית לקו הרוחב 66.5° צפון, האקלים בלפלנד הוא תת ארקטי ומתאפיין בחורף קר וארוך ובקיץ קצר וקריר הנמשך בין 45–90 ימים בממוצע לפי המיקום והגורמים המשפיעים, הטמפרטורה הממוצעת נעה בין מספר מעלות מתחת לאפס באזור צפון מערב, לבין מעט מעל האפס באזור דרום מערב, השלג מכסה את אזור לפלנד כשבעה חודשים בשנה, תחילה הפסגות מתכסות שלג בתחילת החודשים אוגוסט-ספטמבר, לאחר מכן השלג מתפשט לשאר האזור עד שנמס בסביבות החודשים אפריל-יוני, למרות הטמפרטורות הממוצעות הנמוכות בלפלנד האמורות לגרום לקפאת-עד, ריבוי המשקעים והלחות באופן יחסי גורמים שהשלג מהווה הגנה מבודדת לקרקע ולכן רוב הקרקע באזור לפלנד אינה קפואה.

עקב המיקום הצפוני מעבר לחוג הארקטי, נצפית בלפלנד בקיץ תופעת שמש החצות בה השמש כמעט ואינה שוקעת למשך זמן מה או לחלופין תופעה הפוכה בחורף הנקראת ליל הקוטב. כמו כן בלפלנד ניתן לחזות בזוהר הקוטב.^[1]

בלפלנד נמצאו שרידי תנורים להתכת מתכות מתקופת הברזל, ההתיישבות מתוארכת אף קודם לכן, הדעות חלוקות האם המתיישבים הראשונים בלפלנד הגיעו מאזור הדרום או מהחופים שמצפון לפינלנד. החל משנות ה-60 של המאה ה-15 החלה הגירה לאזור לפלנד עד שאוכלוסיית האזור הוכפלה, בשנות המאה ה-16 מנתה אוכלוסיית המקומיים כ-5,000 תושבים, מכיוון שלא היה גבול ברור בכלל אזור לפלנד, שולמו מיסים לשלוש הממלכות, שוודיה נורווגיה ורוסיה. בשנת 1621 במאה ה-17 הוקמה העיר טורניו שהיא העיר הראשונה בלפלנד, בשנת 1749 לאחר המלחמה הצפונית הגדולה הצהיר פרדריק הראשון, מלך שוודיה על פטור ממס למשך 15 שנים לאיכרים שיעברו ללפלנד כדי לקדם יישוב מחדש וגידול איילים, אף שהכרזות דומות בין השנים 1673–1695 לא גרמו לתושבים להגר, כתוצאה מההכרזה החלה הגירה גדולה של איכרים ללפלנד והחקלאות החלה לתפוס את מקומה של תרבות הציד הוותיקה. בשל ההגירה הגדולה נטמעה אוכלוסיית הסאמים המקומית באוכלוסיית המהגרים הפינית.

בראשית המאה ה-19 עם חתימת הסכם פרדריקסהאמן בתום המלחמה הפינית בשנת 1809, נכבש אזור לפלנד כמו שאר אזורי המדינה בידי אלכסנדר הראשון, והיה למעשה חלק מהדוכסות הגדולה של פינלנד שהייתה אוטונומיה של הקיסרות הרוסית ונקבע שנהר טורנה יסמל את הגבול בין פינלנד לשוודיה, בעקבות השינויים שחלו בהרגלי התעסוקה החלה להתפתח רשת תחבורה הכוללת מעט כבישים ומסילות ברזל.

ב-30 בנובמבר 1939 פרצה מלחמת החורף, עקב תנאי השטח הקשים והיעדר דרכים מתאימות לכוחות שריון, התכנית הפינית הייתה שברית-המועצות לא תתקוף דרך לפלנד, ולכן הפינים ריכזו את עיקר הכוחות לאורך קו מנרהיים במצר הקרלי ורק שני צוותי קרב נשארו בלפלנד. אולם הארמייה ה-14 של הצבא האדום החלה לתקוף בלפלנד את נמל פסטמו שנמסר לפינלנד בהסכמי טרטו, לאחר כיבוש הנמל ונסיגת הפינים דרומה, ניסו הסובייטים להתקדם לתוך לפלנד לעבר רובניימי המרוחקת כ-520 ק"מ דרומה כחלק מאסטרטגיית הלחימה של מפקד המחוז הצבאי לנינגרד קיריל מרצקוב הכוללת תקיפה מצפון דרום ומרכז האמורה להביס את פינלנד; אולם ההתקדמות נבלמה לאחר כ-100 ק"מ עקב היעדר דרכים מתאימות לכוחות השריון שנאלצו לנוע בציר הראשי בלבד ולספוג התקפות פיניות, וכן רבים מהחיילים הסובייטים שלא לבשו ביגוד מתאים להתגונן מפני הקור העז שהגיע אף ל-50° מתחת לאפס ואף השבית את מנועי כלי-הרכב שלא פעלו ברציפות ואת רובי הסער מוסין נגאן שהיה הרובה התקני בצבא האדום. כמו כן הראות הלקויה בשל החושך ששרר באזור כ־22 שעות ביממה הקשתה אף היא על הלחימה.

לאחר שהתבררו האבדות קשות לצד הרוסי, והתקדמות הסובייטים נבלמה בכל החזיתות, הוחלט להפסיק את הלחימה ולחזור לתוכניתו המקורית של מרשל בוריס שפושניקוב, ולמקד את הלחימה באזור קו מנרהיים במצר הקרלי בלבד, וכאסטרטגיית הלחימה הפינית. חודשיים לאחר מכן ב-29 בפברואר 1940 נפתח המשא-ומתן בין פינלנד לברית-המועצות עד להסכם השלום שנחתם במוסקבה ב־13במרץ 1940. המחיר הכבד אותו נאלצה לשלם פינלנד עבור הסכם מוסקבה כולל שטחים רבים שעליהם נאלצה פינלנד לוותר ופינוי של מעל 400,000 תושבים שהיו כ-12% מאוכלוסיית המדינה, הובילו את הפינים לפנות אל גרמניה הנאצית וכעבור שנה בלבד התחדשה הלחימה במה שנודע כמלחמת ההמשך.

שלא כמו במלחמת החורף בה נמנעו הצדדים מלחימה רבה בלפלנד, ב-21 ביוני 1941 העבירה פינלנד 16 דיוויזיות לאזור הגבול הסובייטי בלפלנד, הכוחות הגרמנים שהגיעו לפינלנד לאחר כיבוש נורווגיה במבצע וסריבונג הציבו ארבע דיוויזיות של הארמייה ההררית ה-20 בלפלנד, ב-22 ביוני תקפו הגרמנים את הכוחות הסובייטים כחלק ממבצע ברברוסה, בתגובה תקף חיל-האוויר הסובייטי 18 ערים בפינלנד בטענה שמטרת המתקפה הייתה כנגד הורמאכט, המתקפה הסובייטית היוותה קזוס בלי לפינלנד שהכריזה מלחמה על ברית-המועצות ב-25 ביוני; קודם לכן בקשו הפינים מהגרמנים לדחות את מתקפתם בתגובה עד להכרזת המלחמה מצד פינלנד, אולם המחסור בכוחות לגרמנים והאיחור בהתקפה הגרמנית שהחלה למעשה רק ב-29 ביוני אפשרו לסובייטים להיערך למתקפה, בסופו של דבר ב־17 בנובמבר בוטלה המתקפה הגרמנית שמטרתה הסופית להגיע למורמנסק לא הושגה והחזית התייצבה.

לאחר שנתיים של מלחמת חפירות, ב-9 ביוני 1944 כשלושה ימים אחרי נחיתת בעלות הברית בנורמנדי במבצע אוברלורד, פתחו הסובייטים במתקפה בדרום והתקדמו מעבר לקו-ההגנה הפיני כ-21.7 ק"מ, לאחר ה-28 ביוני בו כבשו הסובייטים את פטרוזבודסק והבקעת קו-ההגנה הפיני השלישי באזור ויפורי, חששו הגרמנים שפינלנד עלולה לחתום הסכם שלום עצמאי עם ברית-המועצות, ולכך הציע שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ עסקה לפיה גרמניה תספק נשק נגד כוחות השריון לפינלנד בתמורה שזו האחרונה תצהיר שלא לקיים משא-ומתן עצמאי עם ברית המועצות. ב-26 ביוני הצהיר נשיא פינלנד ריסטו רייטי הצהרה המאשרת את העסקה, מיד לאחר מכן שלחה גרמניה נשק לפינלנד כולל תותחי סער מסוג שטוג 3 ואף יחידה של הלופטוואפה, בעזרת הציוד החדש הצליחה פינלנד לעצור את התקדמות הסובייטים, אולם למרות הסיוע הגרמני, עם המאמץ המלחמתי אזלה התחמושת הפינית, ותבוסת הגרמנים במרכז ובצפון גרמו לפינים שלא לסמוך על הסיוע הגרמני ולנסות להגיע לפתרון שלום. ב-4 באוגוסט הושבע הרמטכ"ל קארל גוסטף אמיל מנרהיים לנשיא פינלנד לאחר שהנשיא רייטי התפטר שלושה ימים קודם לכן, ב-17 באוגוסט ביטל מנרהיים את הסכם ריבנטרופ-רייטי והצהיר שפינלנד תפסיק את הלחימה באם הסובייטים יכבשו את אסטוניה, ב-19 באוגוסט נסוגו הגרמנים מאסטוניה, הרוסים, שכבר זנחו את רעיון כיבוש פינלנד עקב התקדמות בעלות הברית בחזית המערבית כבשו את אסטוניה והחלו להתקדם לכיוון מרכז אירופה כדי לכבוש את מזרח-מרכז אירופה לפני שיעשו זאת בעלות הברית, ב-4 בספטמבר הכריזה פינלנד על הפסקת אש, וב-19 בספטמבר אישר הפרלמנט הפיני את הסכם שביתת הנשק שהוצע יום קודם לכן על ידי שר החוץ הסובייטי ויאצ'סלב מולוטוב. חתימת הסכם השלום העצמאי של פינלנד עם ברית-המועצות גרמה לפריצת מלחמת לפלנד.

כבר בחורף 1943 החלו הגרמנים לשפר את התשתיות בצפון נורווגיה (על ידי עובדי כפייה שהובאו מדרום אירופה, חלקם עוד היו לבושים במדי הקיץ שלהם ורבים מהם מתו מהקור והתנאים הקשים) ולהתכונן למקרה בו פינלנד תחתום שביתת נשק עם ברית-המועצות, מה שאכן קרה שנה מאוחר יותר, כתנאי לשביתת הנשק פינלנד נדרשה בין היתר לוותר על צבאה, לנתק את היחסים עם גרמניה הנאצית, ולגרש את כוחות הוורמאכט משטח פינלנד עד ה-15 בספטמבר 1944; באותו זמן שהו בלפלנד כ-200,000 חיילים גרמנים בעוד שהאוכלוסייה מנתה רק 150,000 תושבים.

בתחילה שני הצדדים תכננו שהפינוי הגרמני יתבצע ללא בהיתקלות ועד 15 בספטמבר נחתם הסכם חשאי בין הפינים לגרמנים על מועד הפינוי הגרמני, אולם בשל עמדת פינלנד שתמכה בדרישה הסובייטית לפינוי מלא של כוחות גרמניה הנאצית משטח פינלנד, בעוד שהכוחות הגרמנים החלו במבצע בירק לנסיגה צפונה לנורווגיה, החל�� קרבות בין הגרמנים לפינים באזור המפרץ הפיני, מצב זה העמיד את פינלנד בקושי מול הדרישה הסובייטית לפירוז פינלנד מנשק, באותו היום פרצה רשמית מלחמת לפלנד.

למרות הצעדים המלחמתיים שנקטו כוחות הוורמאכט, מבצע פינוי הגרמנים בצפון עדיין התנהל תוך עזרה ושיתוף פעולה מצד פינלנד מכיוון שלטענת הגרמנים המתקפה לא הייתה כנגד פינלנד ואף הזהיר הוורמאכט את פינלנד על מיקוש אזורים במפרץ הפיני בטענה של חשש מהשתלטות סובייטית, הסובייטים איימו לכבוש את פינלנד אם לא יתקיימו מיד התנאים של סילוק הגרמנים ופירוז פינלנד מנשק; משכך, ב-28 בספטמבר הורה גנרל היילמאר סילאסוואו שבמלחמת החורף הוביל את הניצחון על הצבא האדום בקרב סואמוסאלמי, על מתקפה כנגד הכוחות הגרמנים בלפלנד, בתחילה דרשו הכוחות הפינים כניעה ולאחר מכן פתחו באש; צעד זה הפתיע את הגרמנים שכן עד אז היו הפינים מודיעים להם אם היו צריכים לנקוט כנגדם בפעולה עוינת, אולם הגרמנים סירבו להיכנע והודיעו שאין להם עניין בעוינות כנגד פינלנד. למרות זאת ב-29 בספטמבר פוצצו הגרמנים גשר וגרמו למותם של חיילים פינים ובהם מפקד פלוגה, מאז החלה לחימה בין הצדדים עד לגירוש הגרמנים במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר, ב-6 באוקטובר החלו הגרמנים בפיקודו של לותר רנדוליץ במבצע נורדליכט לנסיגה לעבר נורווגיה, תוך נקיטת מדיניות האדמה החרוכה, לאחר מספר קרבות הגיעו הכוחות הגרמנים לרובניימי, בתחילה פקד רנדוליץ להשמיד את מבני הממשל באמצעות שרפה, אולם ב-13 באוקטובר התקבלה פקודה להשמיד את כל המבנים ברובניימי פרט לבתי-החולים אך אף על פי שההשמדה הייתה אמורה להיות מבוקרת, האש החלה להתפשט והניסיונות לכבותה לא צלחו והאש התפשטה עד לתחנת הרכבת שבה עלתה באש רכבת עמוסה בתחמושת שהתפוצצה והפיצה את האש והעיר כולה שרוב בתיה היו עשויים עץ עלתה באש, במהלך הנסיגה כשני שלישים ממבני המגורים בלפלנד נהרסו, ובירת האזור רובניימי נשרפה כמעט כליל כך שכיום מעטים הם השרידים בעיר מלפני המלחמה. חוץ מהנזק הכלכלי כ-100,000 מתושבי לפלנד פונו לדרום ולשוודיה והפכו לפליטים, צעד זה בעצם מנע מפינלנד אבדות אזרחיות קשות בעת הנסיגה הגרמנית. (לימים הורשע רנדוליץ בפשעי מלחמה בשל המדיניות בה נקט בהעסקת עובדי הכפיה ובנסיגה מפינלנד ונדון לעשרים שנות מאסר.) מאז ועד לסיום הרשמי של המלחמה לא היו תקריות חריגות במיוחד וב-27 באפריל 1945 נסוג הוורמאכט סופית מלפלנד והמלחמה הסתיימה וכך תמה מלחמת העולם השנייה בפינלנד.

כחלק מהסכם השלום במלחמת ההמשך נאלצה פינלנד להחזיר לברית-המועצות את נמל פסטמו שהיה מנוע כלכלי חשוב ללפלנד, אמנם לאחר מלחמת לפלנד שבו התושבים המפונים לבתיהם והחל תהליך שיקום האזור, הממשלה הפינית הקימה מיזמים חשובים לפיתוח כלכלת לפלנד, בהם בנייה מחדש של תחנות-כוח מכיוון שפינלנד הפסידה כמה תחנות כוח שהיו בקרליה, שיקום העיר רובניימי, וייעור; כתוצאה מכך הרבה מהתושבים עסקו בענף הבנייה והייעור והאוכלוסייה בלפלנד הגיעה לשיא היסטורי של מעל 210,000 תושבים, אולם לאחר סיום המיזמים בתחום הבניה לא היו מקורות תעסוקה לדור הבא של המתיישבים החדשים מכיוון שבאופן מסורתי כלכלת אזור לפלנד בנויה על גידול איילים ציד ודיג, והחלה הגירה שלילית המונית מלפלנד, כיום עדיין נפוצים בלפלנד הענפים של גידול איילים, ציד ודיג, אך כיום בלפלנד ישנם הרבה אתרי תיירות וסקי הפועלים במשך כל השנה ובמיוחד מושכים תיירות חורף,^[2] כמו כן בלפלנד כ-4,000 עוסקים בייעור וישנם מכרות למתכות וביניהם אף מכרה זהב, התעסוקה במשאבי הטבע מהווה כ-90% מהכלכלה. האזור המתועש בלפלנד הוא קמי-טורניו שלחוף המפרץ הבוטני.

לקראת הרפורמה בחלוקת המדינה ב-2010, דרש ראש האזור הענקת מעמד אוטונומי ללפלנד בדומה לאולנד עקב התנאים השונים משאר פינלנד כמו אוכלוסייה דלילה במיוחד והמרחקים הארוכים בין נקודות היישוב, וכן כלכלת האזור שעדיין נשענת על הענפים הוותיקים, ההצעה נתמכה על ידי רוב הפינים אך לא אושרה. ללפלנד שבעה נציגים בפרלמנט הפיני כמו בשאר אזורי המדינה הכפריים, מפלגת המרכז הפינית היא החזקה ביותר בלפלנד עם 4 מתוך 7 הנציגים בפרלמנט, כמו כן גם בבחירות המקומיות בלפלנד למפלגה את רוב הנציגים מתוך 21 המועצות של לפלנד.

באינארי שבלפלנד נמצא הפרלמנט הסאמי של ארגון הסאמים בפינלנד, בפרלמנט 21 מושבים והוא מייצג את המיעוט הסאמי בנושאים לאומי��ם ובינלאומיים, הבחירות לפרלמנט מתבצעות אחת לארבע שנים, בפרלמנט חמש ועדות לנושאים תרבות, לשון, חינוך, חברה ומשפטים. והוא מתכנס עד חמישה פעמים בשנה. כמו כן יושבת בלפלנד מועצת הסאמי הכוללת את ארגוני הסאמי מארבע מדינות תפוצתם: נורווגיה, שוודיה, פינלנד ורוסיה. לסאמים בלפלנד זכויות מיעוט מלאות, דגל הסאמים הוכר בשנת 1986, והשפות הסאמיות הוכרו רשמית ב-1992,^[3] וניתן להשתמש בהם בבתי החולים ובבתי המשפט, והן נלמדות בבתי הספר, וכן יש תחנות רדיו המשדרות בהן, וכל המסמכים הרשמיים נכתבים בשני שפות לפחות.

רשת התחבורה בלפלנד דלילה יחסית בשל השטח הגדול המיושב בדלילות וצפיפות האוכלוסייה הנמוכה, אורך הכבישים בלפלנד הוא 9,162 ק"מ, מתוכם 954 ק"מ של דרכים ראשיות ו-2,212 ק"מ של דרכים כפריות כשליש מהדרכים בלפלנד אינן סלולות. בלפלנד נמצאים שלושה צירי תנועה חשובים ברשת הכבישים הפינית שמהווים חלק מרשת הכבישים האירופית, בהם כביש 4 (E75 ברשת הכבישים האירופית) החוצה את פינלנד מהלסינקי בדרום עד לגבול נורווגיה בלפלנד; כביש 21 (E8 ברשת הכבישים האירופית) לאורך הגבול עם שוודיה, וכביש 5 (E63) מדרום פינלנד עד מרכז לפלנד. כמו כן הכביש הארצי 29 שהוא חלק מכביש E8 ברשת הכבישים האירופית הוא הכביש המהיר הצפוני בעולם, ואף על פי שהכבישים האחרים מגיעים צפונית לו אינם מוגדרים ככבישים מהירים.^[4]

לפלנד מחוברת לרשת הרכבות הפינית מכיוון העיר אואולו, המסילות באורך של כ-500 ק"מ הכוללות שתי שלוחות; אחת לאורך הגבול השוודי לכיוון קולארי בצפון-מערב דרך הערים קמי-טורניו, ושלוחה אחרת לכיוון סאלה במזרח דרך העיר רובניימי, אולם רכבות נוסעים בקו זה נוסעות רק עד קמייארווי. כמו כן, קיים חיבור לרכבת השוודית בטורניו. בלפלנד שישה מעברי גבול לנורווגיה ושוודיה ושניים לרוסיה.

בלפלנד שישה שדות תעופה שהגדול בהם הוא נמל התעופה רובניימי המשרת כ-385,00 נוסעים בשנה, והוא נמל התעופה הרביעי בגודלו בפינלנד, וממנו יוצאות טיסות סדירות להלסינקי; בעונת החורף התיירותית מופעלות טיסות סדירות למגוון יעדים. כמו כן, בלפלנד שלושה נמלי-ים, שניים לחוף המפרץ הבוטני ואחד בנהר טורנה בקמי וטורניו בהתאמה Impacts - ilmasto-opas.fi, web.archive.org, ‏2017-10-20, המשמשים לתעבורת מטענים בלבד, הגישה אליהם בחורף מחייבת שימוש בשוברת קרח.

בלפלנד 21 מועצות מקומיות מתוכן ארבע ערים, רוב המועצות מיושבות בדלילות וחלקן אף גדולות במיוחד בשטחן, המועצה הגדולה ביותר היא מועצה מקומית אינארי ששטחה הוא 17,333.9 קמ"ר והאוכלוסייה בה מונה כ-6,930 תושבים, לשם השוואה שטחה של ישראל הוא 22,072 קמ"ר (ללא יהודה ושומרון) מבחינת שטח העיר רובניימי היא העיר הגדולה ביותר באירופה ושטחה הוא 8,016.75 קמ"ר.

21 המועצות המקומיות (kuntaa), מתוכן 4 ערים (מודגשות)

№	סמל	שם	שטח (קמ"ר)	אוכלוסייה (31.01.2020)	צפיפות (לקמ"ר)
1.		אנונטקיו Enontekiö	8,391.31	1,836	0.23
2.		אינארי Inari	17,333.62	6,922	0.46
3.		קמי Kemi	747.28	20,742	217.49
4.		קמייארווי Kemijarvi	3,980.91	7,283	2.08
5.		קמינמה Keminmaa	647.24	8,067	12.88
6.		קיטילה Kittilä	8,263.00	6,474	0.80
7.		קולארי Kolari	2,617.87	3,844	1.5
8.		מואוניו Muonio	2,039.97	2,321	1.22
9.		פלקוסניימי Pelkosenniemi	1,881.54	940	0.51
10.		פלו Pello	1,864.66	3,362	1.93
11.		פוסיו Posio	3,544.90	3,174	1.04
12.		רנואה Ranua	3,694.79	3,762	1.09
13.		רובניימי Rovaniemi	8,016.75	63,128	8.33
14.		סאלה Salla	5,872.68	3,398	0.59
15.		סאבוקוסקי Savukoski	6,496.51	1,007	0.16
16.		סימו Simo	2,086.28	2,981	2.06
17.		סודאנקולה Sodankyla	12,415.41	8,300	0.71
18.		טרוולה Tervola	1,592.02	3,007	1.93
19.		טורניו Tornio	1,348.83	21,640	18.2
20.		אוטסיוקי Utsjoki	5,372.00	1,211	0.24
21.		אוליטורניו Ylitornio	2,212.47	3,915	1.93

בשנת הלימודים 2005-2006 היו בלפלנד 25,200 תלמידים ב-163 בתי ספר יסודיים ו-27 בתי ספר תיכוניים, אך בשל הצפיפות הנמוכה, המרחקים לבתי-הספר באזורים המרוחקים גדולים מאוד ויכולים להגיע לעשרות קילומטרים אצל תלמידי התיכון; ההגירה השלילית הגדולה גורמת לסגירת חלק מהם במקומות המרוחקים, מה שמגדיל את המרחק אליו צריכים התלמידים להגיע ללמוד, במקרה ותלמיד גר במרחק של יותר מחמישה קילומטרים לבית-הספר המדינה צריכה לספק לו הסעה לבית-הספר, כ-27% מתלמידי לפלנד משתמשים בשירות זה. בשנת 1979 הוקמה אוניברסיטת לפלנד ברובניימי כדי לקדם את התפתחות האזור. כיום לומדים באוניברסיטה כ-5,000 סטודנטים. המועצות בלפלנד מקבלות מענקים מהמדינה עבור לימוד השפות הסאמיות בבתי-הספר, כך שכיום הרבה מהתלמידים מדברים אותם כשפת-אם.

למרות היות הסאמים מיעוט בלפלנד יש בלפלנד ייצוג בולט של תרבות הסאמי המקומית: בספרות, בשירת היוייק ובתקשורת המקומית, וכן במוזיאון הארקטיקום ברובניימי המציג את הטבע של האזור וחיי הסאמים. לפלנד היא גם מקום מוצאה של להקת הרוק לורדי שזכתה באירוויזיון 2006 ועל שמה קרוי כיכר בעיר רובניימי. למרות המרחק היחסי של האזור נפוצים בלפלנד מוזיאונים ופסטיבלים בקיץ כמו פסטיבל שמש החצות אף באזורים המרוחקים. בשנת 2001 היו בלפלנד 89 ספריות ול-53% מהאוכלוסייה הייתה ספריה במרחק של עד שני קילומטרים מביתה גם באזורים המרוחקים.

תיירות מהווה ענף כלכלי מרכזי בלפלנד ומועסקים בה מעל 3,000 תושבים. בלפלנד נמצאים תשעה פארקים לאומיים ונמשכים אליה תיירי טבע רבים בעונת הקיץ הרוצים ליהנות מחוויית טבע כמו דייג ספורטיבי וחתירה בקיאקים. בעוד שתיירות קיץ פופולרית בעיקר בקרב הפינים לפלנד הפכה ליעד תיירותי מוכר בעיקר בקרב הבריטים, הגרמנים, הצרפתים וההולנדים לתיירות חורף המציעה מגוון אטרקציות כגון מסלולים באופנועי שלג, או טיולי מזחלות עם איילים וכלבים, ושלושה-עשר אתרי סקי,^[5] ובמיוחד בתקופת חג המולד מושך האזור תיירים מכיוון שעל פי הפולקלור בלפלנד מתגורר סנטה קלאוס,^[6] ולשם כך אף הוקם באזור החוג הארקטי מצפון לרובניימי הכפר של סנטה קלאוס.^[7]

• אזורי פינלנד
• לפלנד

מדיה וקבצים בנושא לפלנד בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של לפלנד

• לפלנד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)