Send in the Clowns

ה"ליצנים" בשם השיר אינם מתייחסים לליצני קרקס, אלא מסמלים שוטים, כפי שסונדהיים הסביר בראיון משנת 1990:

אני מקבל מכתבים רבים לאורך שנים, השואלים למה הכוונה ומהו נושא השיר; לא תיארתי לעצמי, שהשם יהיה תמוה באיזו שהיא מידה. רציתי להשתמש בדימוי תיאטרלי בשיר, משום שהדמות היא שחקנית, אבל זה איננו אמור להיות קרקס... זה ביטוי מחיי התיאטרון, שפירושו, אם ההצגה איננה מתנהלת כשורה, בואו נכניס את הליצנים; במילים אחרות, "בואו נעשה קטעים". אני תמיד רוצה לדעת, כשאני כותב שיר, מה יהיה סופו, כך ש"הכניסו את הליצנים" לא ישב טוב עד שחשבתי להוסיף "אל תטרחו, הם כבר כאן"."Don't bother; they're here" במובן של "אנו השוטים".^[1]

בראיון משנת 2008 הרחיב סונדהיים והבהיר:

כפי שאני רואה זאת עכשיו, השיר יכול היה להיקרא "הכניסו את השוטים." ידעתי שאני כותב שיר, שבו דזירה אומרת "איזה טיפשים היינו" או "האין אנו שוטים?" טוב, מילה נרדפת לשוטים היא ליצנים, אבל "הכניסו את השוטים" איננו מצלצל אותו דבר.^[2]

בריאיון עם אלאן טיצ'מרש דיברה דיים ג'ודי דנץ', שביצעה את תפקיד דזירה בלונדון, על ההקשר של השיר. המחזה הוא "מחזה קודר על אנשים שנמצאים, בהתחלה, עם בני-זוג שאינם מתאימים ואז, לקראת הסוף, נראה שהדברים עתידים להסתדר. היא (דזירה) שוגה במידה מסוימת בתזמון חייה וכאשר היא פוגשת שוב את הגבר, שעמו קיימה פרשיית אהבים וילדה לו בת (אם כי הוא איננו יודע זאת), היא נוכחת לדעת שהיא אוהבת אותו והוא הגבר שהיא רוצה."^[3]

שנים אחדות לפני תחילת המחזה, הייתה דזירה שחקנית צעירה ומושכת, נלהבת לתיאטרון ולגברים. חייה היו עשירים בדרמה והיא רפרפה מגבר לגבר. פרדריק היה אחד ממאהביה הרבים והתאהב בה אהבה עמוקה, אבל היא סירבה להינשא לו. מהמחזה משתמעת האפשרות, שדזירה הייתה בהיריון מפרדריק בעת פרידתם.

חודשים ספורים לפני פתיחת המחזה נשא פרדריק אישה יפהפייה, צעירה ממנו בשנים רבות. במערכה הראשונה פוגש פרדריק שוב את דזירה ומתוודע אל בתה, בת-נעורים בוגרת מכפי גילה, ששמה עתיר המשמעות הוא פרדריקה. פרדריק מסביר לדזירה, כי הוא נשוי עכשיו לצעירה שהוא מאוהב בה, אבל היא עדיין בתולה ומסרבת לשכב עמו. דזירה ופרדריק מתעלסים.

המערכה השנייה מתחילה כעבור ימים אחדים. דזירה מבינה, שהיא רוחשת אהבת אמת לפרדריק. היא אומרת לפרדריק, שיש להציל אותו מנישואיו, ומציעה להינשא לו. פרדריק מסביר לדזירה, שהוא נגרף מעל הקרקע ו"מרחף באוויר" באהבתו אל אשתו הצעירה והיפה. הוא מתנצל לפני דזירה על שהטעה אותה. פרדריק מתהלך בחדר בעוד דזירה נשארת ישובה על המיטה. נתונה במערבולת רגשות של עצב וכעס, על עצמה, על חייה ועל הבחירות שעשתה, היא שרה, "Send in the Clowns." זמן לא רב אחר כך, אשתו הצעירה של פרדריק נושאת רגליים ומסתלקת עם בנו, והוא חופשי לקבל את הצעת הנישואים של דזירה; השיר חוזר כקודה.

בעולם הקרקס מוכרת ההודעה "קראו ליצנים" כקריאת חרום. בגלל תקלה במהלך ההצגה. הליצנים תורגלו להשיב את השליטה בקהל. בקרקס אפשרויות רבות לתאונות ואסונות, נפילת לולין. חיה שפצעה את המאמן שלה, נפילה מסוס דוהר, ועוד המון תרחישי כשל שהליצנים היו אמורים לפעול כדי להסיח את דעת הקהל. עד שהתקלה תסולק. שליטה בקהל קרקס חשובה מאד בגלל רגישות המבנה (בדרך כלל אוהל ענק עם תורן מרכזי גבוה) היסטריה או מנוסת בהלה עלולים היו להביא לאסונות ונזקים כלכליים רבים.

סונדהיים כתב את המילים והמוזיקה תוך יומיים, במהלך חזרות להצגת הבכורה של המחזה בברודוויי, במיוחד לשחקנית גליניס ג'ונס, שיצרה את תפקיד דזירה. לדברי סונדהיים, "לגליניס היה קול מלבב, צלול כבדולח, אבל צלילים ארוכים לא היו הנקודה החזקה שלה. רציתי לכתוב פסוקים קצרים, לכן כתבתי שיר מלא שאלות והנעימה כתובה בטווח צלילים קטן."^[1]

שכרנו את גליניס ג'ונס לשחק את התפקיד הראשי, אם כי היה לה קול קטן, כסוף ונחמד. אבל תכננתי להטיל את כל המשקל הקולי של ההצגה על הדמויות האחרות, משום שהיינו זקוקים למישהי שתהיה זוהרת, מקסימה ומסוגלת לשחק קומדיה קלילה, וגם חמודה, והסיכוי למצוא את כל אלה יחד עם קול טוב היה מאוד לא סביר, אבל לה היו כל התכונות הנכונות וגם קול קטן ונחמד. אז לא כתבתי לה הרבה ולא כתבתי דבר במערכה השנייה. ואת הסצנה הגדולה בינה לבין מאהבה לשעבר התחלתי בשיר בשבילו, כי זאת הסצנה שלו. והאל פרינס, שביים אותה, אמר שלדעתו הסצנה דורשת שיר בשבילה, וזו הייתה הסצנה המתאימה להכניס אותו. וכך הוא ביים את הסצנה באופן כזה, שאם כי התנופה הדרמטית באה מן המונולוג של הגבר, והיא רק יושבת לה שם ומגיבה, הוא ביים זאת כך, שאפשר להרגיש איך המשקל עובר לתגובה שלה במקום לפעולה שלו. ואני ירדתי וראיתי את זה ונראה לי ברור מאוד מה צריך שם, כך שהיה קל מאוד לכתוב את השיר. וכך כתבתי אותו בשביל הקול שלה, כי היא לא יכלה להחזיק צלילים ארוכים. לא היה לה קול שירה מהסוג הזה. לכן ידעתי שאני צריך לכתוב דברים במשפטים קצרים, וזה הוביל לשאלות, ושוב, לא הייתי כותב שיר במהירות כזאת אם לא הייתי מכיר את השחקנית... כתבתי את רובו בלילה אחד וסיימתי חלק מתפקיד המקהלה השני, והוספתי את הסיום... הכל יחד לקח יומיים.^[4]

מילות השיר כתובות בארבעה בתים וגשר ודזירה שרה אותו. כפי שסונדהיים מסביר, דזירה חווה הן חרטה עמוקה והן חמת זעם.

"Send in the Clowns" לא נועד להיות בלדה מרקיעה שחקים; זהו שיר חרטה. וזהו שירה של אישה, שהיא נסערת וזועמת מכדי להאריך יותר מדי בדיבור - או בשירה. היא רותחת, אבל איננה רוצה לחולל סצנה לפני פרדריק, משום שהיא מבינה, שהתאהבותו חסרת-הדעת באשתו בת ה-18 אינה עשויה להישבר. על כן היא מרימה ידיים; זהו אם כן שיר של צער וחרון, ומשום כך מתאים למשפטים קצרי-נשימה.^[1]

השיר כתוב בסולם היסודי רה במול מז'ור.

השיר משתמש במשקל יוצא דופן ומורכב, הנע לסירוגין בין 12/8 ל-9/8, שניהם משקלים משולשים מורכבים, שנותנים תחושה של ואלס, הבאה לביטוי לכל אורך פרטיטורת המחזה. וכך מספר סונדהיים:

כשעבדתי עם ליאונרד ברנשטיין על סיפור הפרברים, אחד הדברים שלמדתי ממנו היה, שלא תמיד צריך לחשוב במונחים של משפטים בני 2, 4 ו-8 תיבות. עוד לפני שפגשתי אותו הייתי כבר משוחרר די הצורך שלא לדבוק בשירים בני 32 תיבות, אבל אני נוטה לחשוב מרובע. אני נוטה לחשוב... ודאי משום שגדלתי על מוזיקה של אמצע וסוף המאה ה-19, ואתה יודע שהיא די מרובעת; אין שם יותר מדי שינויי משקל.

לעיתים קרובות מקצרים או מאריכים תיבה למטרות מקצב ואנרגיה, אבל... כשמחליפים באמצע [של שיר], בייחוד כשזה שיר צנוע, כשאינך כותב אריה, אתה יודע... [זאת אומרת,] אם אתה כותב משהו כמו "סוויני טוד", כשאנשים שרים ושרים, אתה מצפה לחילופי משקל, כי זה עוזר לגיוון. אבל בשיר קטן, בן 36 או 40 תיבות, חילופי משקל הם כמעט סטייה, כי לשיר אין הזדמנות לבסס לו מקצב משלו.

אבל הבעיה היא, אז מה תעשה? האם תכתוב ?Isn't it rich" (שתיים, שלוש) ?Are we a pair (שתיים, שלוש) Me here at last on the ground (שלוש), you in mid-air.' לני (ברנשטיין) לימד אותי לחשוב במונחים של, האם אתה באמת צריך את הפעמה הנוספת (אחרי "ground"), או לא.' רק משום שיש לך ארבע תיבות של ארבע, אם אתה נתקל בתיבה שאיננה זקוקה לפעמה הנוספת, פשוט הכנס תיבה אחת של שלוש. אם כן... אלה [תיבות פעמה] של 9 ואלה של 12 שמתחלפות לסירוגין בשיר הזה לא נבעו כל כך מחשיבה מודעת אלא יותר מן הריגוש של המילים.^[1]

"Send in the Clowns" מבוצע בשני סגנונות שונים לחלוטין: דרמטי ולירי. הסגנון הדרמטי הוא ההצגה הדרמטית של דזירה, וסגנון זה שם דגש על רגשות הזעם והחרטה שלה. הסגנון הדרמטי משמש גורם מלכד במחזה. הסגנון הלירי הוא הביצוע הקונצרטנטי, השם דגש על מתיקותה של המלודיה ועל הפיוט שבמילים. רוב הביצועים הם קונצרטנטיים, כך שהם שמים דגש על יופיין של המלודיה ושל המילים.

את ההבדלים בין שני סגנונות הביצוע אפשר להמחיש באמצעות השוואה בין ביצועיהן של גליניס ג'ונס וג'ודי דנץ' לאלה של ג'ודי קולינס ופרנק סינטרה. הראשונים דרמטיים ומיועדים לתיאטרון; האחרונים ליריים ומיועדים לאולם הקונצרטים.^[5] גליניס ג'ונס היא המודל לדזירה; היא יצרה את התפקיד בברודוויי, והאינטרפרטציה שלה מבליטה את החרטה והזעם של דזירה. בהפקה מחודשת של המחזמר ב-1995 כיכבה ג'ודי דנץ', והביצוע שלה לשיר זכה להוקרה והתקבל כאחד הטובים ביותר. יותר משהיא שרה, היא מספרת את סיפור המעשה, והמרירות ניכרת בקולה כשהיא מתיזה את השורה,"?Isn't it rich". דנץ' זכתה בפרס אוליביה על ביצועה. גם ברברה סטרייסנד שמה את הדגש בשירתה על הדרמה שבשיר, הצער, המרירות והחרטה ניכרים בכל שורה, גם בביצוע קונצרטנטי.

בניגוד לביצועיהן של ג'ונס, דנץ' וסטרייסנד, ג'ודי קולינס איננה מבצעת כשחקנית המגלמת את דזירה אלא כזמרת פופ בשירת בלדה נוגה. היא מעולם לא שיחקה את דזירה על בימת תיאטרון, אלא השתמשה ביופי של המילים והמלודיה ליצור להיט פופ גדול. כך גם פרנק סינטרה, שמזמר בלדה מסורתית.

השיר מופיע ביותר מ-900 הקלטות עם מאות מבצעים במגוון רחב של עיבודים. ביניהן:

1. פרנק סינטרה הקליט אותו ב-1973 באלבומו Ol' Blue Eyes Is Back
2. שירלי בייסי הקליטה ב-1975 את העיבוד של ארתור גרינלדס באלבום Good, Bad, but Beautiful
3. ג'ודי קולינס הקליטה את השיר ב-1975 באלבומה "ג'ודית" (עיבוד של ג'ונתן טוניק'), ביצוע שזכה בפרס "שיר השנה" בטקס הגראמי 1976
4. בינג קרוסבי הקליט את השיר בשנת 1975, בגיל 71, לאלבומו That's What Life Is All About
5. זרה ליאנדר, ששיחקה את "דזירה" בהפקה הגרמנית של "מוזיקת לילה זעירה" הקליטה גרסה גרמנית בשם Wo sind die clowns?"
6. פרידה (אנני-פריד לינגסטאד) מלהקת אבבא הקליטה את השיר בשוודית לאלבומה Frida Ensam.
7. סטאן קנטון באלבומו "קנטון 76'" משנת 1976
8. גיטריסט הג'אז פאט מרטינו הקליט גרסה אינסטרומנטלית של השיר בשביל We'll be Together Again
9. הגיטריסט והמחנך טד גרין עיבד את השיר לגיטרה סולו, 1977
10. גרייס ג'ונס הקליטה גרסת דיסקו של השיר לאלבום הראשון שלה, "פורטפוליו"
11. הזמר הספרדי רפאל הקליט את השיר ב-1977 בקסטיליאנית, לאלבום "אל קנטור" ("הזמר")
12. אליזבת טיילור, אף כי מעולם לא הייתה זמרת, הקליטה את השיר לעיבוד קולנועי של "מוזיקת לילה זעירה", שבו שיחקה את דזירה בשנת 1977
13. פרנקי ליין הקליט את השיר לאלבומו הבריטי, "החיים יפים". השיר יצא כסינגל באנגליה ב-1978
14. אנג'לה לנסברי שרה את השיר בהקלטה מהופעה חיה על גבי התקליטור "ערב סטיבן סונדהיים", בליווי סונדהיים על הפסנתר, 1983
15. ג'ולי אנדרוז שרה את השיר בהופעה חיה בטקס פרסי הטוני בשנת 1984
16. ברברה סטרייסנד הקליטה עיבוד של ג'רמי לובוק ב"אלבום ברודוויי", 1985
17. רוג'ר ויטאקר הוקלט בביצוע השיר בהופעה חיה בטיבולי, קופנהגן, דנמרק ב-27 במרץ 1989. ההקלטה הזאת יצאה לאחר מכן כאלבום ומצויה גם כווידאו.
18. מדונה הקליטה את השיר מחדש בשנת 2016, ושרה אותו במיני סיבוב ההופעות שלה, "Madonna: Tears of a Clown".

• ריקי גל ביצעה את השיר במקור באנגלית באלבומה אמצע בלוז (2005).
• רבקה רז ביצעה את השיר בעברית בשם "מי הליצן" באלבומה ברודווי (2001).^[6]
• אלון אולארצ'יק ביצע את השיר בתוכנית "זהו זה!" בנוסח עברי של אהוד מנור שתרגם את השיר כ-"צחוק ליצנים".^[7]
• דודו פישר ביצע את השיר אף הוא.^[7]
• שילה פרבר תרגמה את השיר בשם "הביאו ליצן" ומבצעת אותו באלבומה "מכתבי אהבה" (2016).^[8]

•   מידע על היצירה "Send in the Clowns" באתר מיוזיק בריינז
• גרסאות נוספות ל"Send in the Clowns" באתר SecondHandSongs

• Send in the Clowns Lyrics מילות השיר
• ריאיון עם סטיבן בונדהיים, הניו יורק טיימס, 11 במרץ 2008
• יוטיוב, דיים ג'ודי דנץ' מבצעת את השיר
• יוטיוב, ברברה סטרייסנד מבצעת את השיר
• יוטיוב, ג'ולי אנדרוז מבצעת את השיר
• ראיון וידאו עם סטיבן סונדהיים
• יוטיוב, ברברה סטרייסנד במצעת את השיר